top of page

מה בין מצרים דימוי עצמי והמפתח להצלחות וכישלונות בחיים ?

ההצלחות ו/או הכישלונות שלנו בחיים תלויות בעיקר בדימוי העצמי שלנו, הדימוי העצמי שלנו הוא המקור למציאות האמתית שלנו. המציאות בה אנו חיים. איך אומרים זה מה יש. מה כל זה בעצם אומר? ואיך זה קשור לפסח וליציאת מצרים?


אוקי אז לפניי שנדבר על הדימוי העצמי שלנו ואיך זה קשור להצלחות שלנו בחיים בא נדבר רגע על פסח, או בשם הנוסף שקבעו לו חז"ל "זמן חירותנו". חרות ממה בדיוק ? ידוע גם שחייב כל אדם לראות את עצמו כאילו יצא היום ממצרים. רגע כל יום, כל אחד מאתנו, חייב לצאת לחרות ממצרים? ומה אם אלה כשמגיע החג יורדים למצרים?


יציאת מצרים או לצאת ממצרים הוא תהליך שקורה לנו כל יום, כשאחד מצליח להשתחרר מההפרעות, האמונות המעכבות והמייצרים שעומדים בדרכו ומונעים ממנו (כך הוא חושב) להיות מה שהוא צריך להיות ומה שהוא צריך לעשות.

ולכן בגלל שכל אחד חייב כל יום מחדש לראות את עצמו כאילו רק היום יצא ממצרים ה"יציאת מצרים" של אתמול לא מספיקה להיום, וה "יציאת מצרים" של היום לא תספיק עבור מחר.


הבן שלי בחופשה מהלימודים כרגע, אז נסענו לים, כשחזרתי, חשבתי על משחק המטקות ששיחקנו מוקדם יותר היום. מטקות בחוף הים, רוח בפנים שמש של אביב מלטפת, משחק בין שני אנשים לא משנה בני כמה הם ולא משנה בכלל עד כמה הם טובים.


משחק חופשי ללא כללים, סוג של "חרות" אין מנצחים ואין מפסידים. אין ליגה ואין דרוג ארצי, יש שיגדירו חרות כמצב שבו האדם חופשי לחיות על פי בחירתו או רצונותיו מבלי להיות נתון תחת מגבלות או אילוצים. נשמע משכנע אבל האמת היא שחירות אמתית היא כפי שהגדיר אותה ג'ורג' ברנארד שו "חירות פרושה אחריות, ומשום כך יראים מפניה מרבית בני האדם". ואז זה היכה בי עזבו רגע מטקות בים מי מאתנו שלוקח אחריות מי מאתנו שקם בבוקר ומוכן להתאמץ ולהגיע למה שהוא צריך להיות, מי שעושה את כל מה שהוא צריך לעשות, הוא בעצם בן חורין האמתי, הוא זה שזוכה ביציאת מצרים.


אז איך כל זה קשור לדימוי עצמי ? דימוי עצמי הוא האופן שבו אנחנו מעריכים את עצמנו, מה אנחנו חושבים על עצמנו? על ההופעה החיצונית שלנו, על המעמד המשפחתי שלנו או על המקום שלנו בחברה אם חברים או במקום העבודה, מה אנחנו חושבים שחושבים עלינו? מה התפיסה שלנו לגבי עצמנו?

התפיסה שלנו לגבי עצמנו מתפתחת מהרגע שבו נולדנו ועד לתקופת הבגרות שלנו במיוחד בחמש שנים הראשונות של חיינו,כשבמהלך שנים אלו מתקבלת אצלנו תמונה בראש, מי אנחנו.


לכל אחד מאתנו ישנו מנגנון בקדמת המוח שדואג תמיד להחזיר אותנו למקום שאותו אנו מכירים (מצרים).ישנם שלושה דברים שאם נצליח לקום בבוקר ולהתחיל לעבוד עליהם נהיה בדרך הנכונה לצאת ממצרים.

הגוף שלנו: למצב הגוף שלנו יש משמעות רבה לדימוי העצמי המשמעות היא החשיבות שאנחנו מייחסים לדרך בא אנחנו הולכים למשל, צורת העמידה שלנו, שפופה או זקופה, צורת הישיבה שלנו, או הדרך שאנחנו מתלבשים האם אנחנו דואגים להדגיש או להסוות את הגוף שלנו.


המיקוד שלנו: רובינו מכירים את השיר " עוף גוזל" של אריק איינשטיין ."עוף גוזל חתוך את השמים, טוס לאן שבא לך, רק אל תשכך יש נשר בשמיים, גור לך ... גור לך" מה זה גור? "גור" משמעותו לחשוש ממשהו ,בניגוד לפחד שהוא תגובה פיזיולוגית ,הרגשת אי נעימות בגוף ממשהו לא ידוע או לא צפוי, גור/חשש הוא ממשהו ידוע מקור החשש הוא בדבר עצמו. פחד הוא בדרך כלל לגבי דבר עתידני לעומת חשש שהוא עכשווי.

שלמה המלך החכם באדם כתב במשלי "מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ, וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן" המקור הוא בספר איוב שם נכתב "כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבוא לי ". ואשר יגורתי יבוא לי כלומר מה שאני חושש ממנו הוא זה שיגיע אליי!


כאשר אנחנו ממוקדים בדברים הלא טובים אלה שלא מצליחים לנו אלו בדרך כלל הדברים שיגיעו אלינו ויתעצמו, לכאורה מתקיים כאן מעגל אימה שלא ניתן לשבור אותו. אני חושב, זה מתקיים, אני רואה את שמתקיים וחושב על למה זה קרה לי מה עשיתי שמגיע לי את זה וחוזר חלילה.


והדבר השלישי הוא צורת הדיבור שלנו: צורת הדיבור שלנו קובעת. עוד לפני שאנחנו מדברים על דיבור מעשי, אנחנו כבני אדם חושבים כל היום, מחשבה היא בעצם הדרך בה אנחנו מדברים עם עצמנו כלומר הדרך שבא אנחנו מתקשרים עם עצמנו, לרוב הדרך הזו היא בשאלות, כשאחד שואל את עצמו איך זה שמה שאני לא עושה אני לא מצליח לקום מוקדם בבוקר? ודאי שהתוצאה תהיה, שאותו אחד ימשיך שלא לקום מוקדם בבוקר. או כשאחד שואל את עצמו איך זה שהשבוע לא אכלתי כלום אבל בכל זאת לא ירדתי במשקל כמו שרציתי לרדת? שאלה טיפשית גוררת תשובה טיפשית. אם באמת לא הייתי אוכל כלום השבוע כנראה שהייתי כבר מאושפז.


ברגע שנשנה את צורת ההתייחסות שלנו לגוף שלנו, ההליכה, הישיבה ומבנה הגוף בפרט נוסיף לזה את המיקוד שלנו, ממה אנחנו חוששים? נתחיל להתרכז בדברים החיוביים בחיים שלנו כי הם שם בדיוק כמו האחרים ונזכור שהכל מתחיל בדיבור שלנו, הדיבור שלנו עם עצמנו, הביטויים שבהם אנחנו משתמשים והאנרגיה שבה אנחנו משתמשים לשחרר את הדיבור שלנו. אז נתחיל להרגיש שינוי מידי בהרגשה הכללית שלנו כלפי הסביבה וכלפי עצמנו בפרט וכשזה יקרה הדימוי העצמי שלנו ימריא באופן פלאי.


אמרנו שחייב כל אדם לראות את עצמו כאילו יצא היום ממצרים. הבנו שלצאת ממצרים זה בעצם לצאת לחופשי לצאת לחרות כאשר חרות אמתית היא הנקודה בה אנו בעצם לוקחים אחריות, אחריות להגיע לאן שצריכים להגיע ולעשות את מה שצריכים לעשות אז מה שנשאר כדיי להמריא הוא לעבוד על צורת הגוף שלנו הדיבור שלנו ובמה אנחנו בוחרים להתרכז.


אהבתם התחברתם? אשמח שתשתפו, הייתם רוצים לשמוע עוד צרו קשר או עקבו ברשתות.

שלכם באהבה, איציק ערד.


9 views0 comments

Comments


bottom of page